עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני קוראת לעצמי קארמה כי זה מה שאני מאמינה בו. אני הולכת לספר פה ולשפוך את כל מה שיושב עליי וכו. אז בואו פשוט נזרום ונראה מה יצא מזה.
חברים
מאיהסרפדsunshine
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
יוני 2018  (2)
בוקר
28/06/2018 10:26
Ani Karma
בוקר, מראה חיצוני, מחשבות
ישנתי טוב בלילה. ישנתי ולא חשבתי, ככה הכי טוב. עכשיו קמתי, קפה וסיגרייה בשביל לפתוח את היום בצורה מוצלחת והמחשבות רצות. אני מנסה להזכר איפה הייתי בזמן הזה בדיוק לפני שנה. לפני שנה? לפני שנה בזמן הזה פחות או יותר חזרתי לדבר עם בן אדם שעושה לי רע. אז למה חזרתי לדבר איתו? כי הכושר שכנוע שלו מאוד מרשים.
אני זוכרת איך נפגשנו ואפילו התנשקנו. ואז הוא נעלם. כמו תמיד, תמיד כולם נעלמים לי. תמיד כולם הולכים בלי להסביר כלום. כמו ילדה קטנה שפעם אחרי פעם לוקחים לה את הסוכרייה בלי סיבה. 
כמה פעמים שאלתי את עצמי איזה סיבה יש להם לעשות את זה? אני תמיד הבת זוג הכי מושלמת שיכולה להיות ובכל זאת הם עוזבים. והרוב שעוזבים, הם הולכים למישהי אחרת, הם מעדיפים מישהי על פניי.
למה? למה שהם ירצו מישהי אחרת. אם לשים את השחצנות ואת האופי שלי בצד, גם המראה שלי זאת הסיבה לגאווה שלי. גם אם אין לי את הגוף הכי מושלם, יש לי את הגוף שעבדתי עליו קשה מאוד. מילדה שמנה עם חוסר ביטחון גדלתי להיות נערה סקסית שאוהבת את עצמה. וגם הסביבה מאוד מתרשמת ממני. הנקודה היא, אני שווה ומאוד. אז למה הם בכל זאת הולכים לאחרת בשביל סטוץ?
אני לא מבינה בנים. קשה לי. אולי יום אחד אני אבין מה הסיבה לעזוב אותי בשביל פאקינג סטוץ. 
זהו, המחשבה שלי כאן מסתיימת, כמו סיגריית הבוקר שלי.
4 תגובות
אני קארמה
27/06/2018 23:12
Ani Karma
קארמה, אפס, לב שבור
לא מכירה את האתר הזה או את האנשים כאן, אז נכון לעכשיו לא בא לי להחשף. אז אני קארמה, נעים מאוד. פתחתי בלוג בשביל לשפוך ולספר לכם על מה שאני עוברת ומרגישה בלי צנזורה ובלי פילטרים.
אז ככה, את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לבן אדם "מקסים". 
להגיד שאני פגועה ממך זה לא להגיד כלום, אתה מגעיל אותי. כן, אתה מגעיל אותי למרות שניסית לצאת טוב מהסיפור הזה. אה, אתה לא מבין למה, אז בוא אני אסביר לך. 
לפני חודש אולי יותר הכרנו. אני הייתי בדיכאון עם לב שבור ואתה הייתה שיכור, אז קרה שהתנשקנו. אשכרה החלפנו טלפונים וקבענו להפגש, אני חייבת לציין שזה מפתיע, באמת, חשבתי שאתה סתם איזה סטוציונר או משהו כזה.  
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאתי אלייך, חפרתי לחברה שלי כל היום על זה, שאני מפחדת ושמחה בו זמנית, שאתה נראה נחמד אבל אני לא יודעת למה לצפות. באמת שהוצאתי לה את הנשמה. נפגשנו. ישבנו אצלך בבית במרפסת על סיגרייה ופשוט דיברנו על החיים. דיברנו על דברים כל כך אישיים למרות שתכלס לא באמת הכרנו, ושם קרה הקליק. התנשקנו ועשינו צחוקים ולא רציתי ללכת, היה לי כיף. אפילו ליווית אותי עד התחנה, היית מתוק!
בפגישה השנייה אמרת שאני אבוא אלייך לראות סרט. הא, כמה סרטים אכלתי באותו רגע. ושוב אני חופרת לחברה שלי: "אנחנו נשכב? זה אומר שנשכב? אני אמורה להכין את עצמי לסקס? ואיזה חזייה ותחתון לשים? וצריך לגלח או שזה בסדר ככה? רגע, בא לי בכלל לשכב איתו?" ואז באתי אלייך ואשכרה ראינו סרט. פשוט ראינו סרט והתחבקנו, אפילו לא התנשקנו. באותו יום נשארתי אצלך כל הלילה. באותו לילה ההדלקות הראשונית שלי התחילה להתפתח למשהו קצת יותר רציני. באותו לילה השארתי לך היקי ענק ובולט על הצוואר, ככה אני מסמנת את הטרטוריה. 
ואז היה לך יום הולדת, אם היית יודע כמה שברתי את הראש מה להביא לך, מה לכתוב בברכה ובלה בלה בלה. היה לי כל כך טוב איתך, למרות שעדיין לא הגדרנו את עצמנו בתור זוג. 
ואז הגיע אותה שיחה לא צפוייה, סיפרת שהיית שיכור והתנשקת עם איזה שרמוטה. ואני לא כעסתי, "היית שיכור, לא עשית את זה בכוונה הכל טוב מותק". ואחרי השיחה הכל השתנה. נהיית יבש, סיננת אותי או ענית בקרירות ואדישות ואחרי שבוע של תסכול כתבת לי:"צריכים לדבר".
דיברנו. סעמק למה דיברנו. אני בחיים לא אשכח איך אמרת:" הבנתי שאני לא יכול להתחייב שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו, לכי תדעי אולי פעם הבאה אני אשכב עם מישהי בכלל. אני לא יכול ככה להתחייב לרציני ואני לא יכול גם להמשיך את הקטע הלא ברור הזה בנינו." כמה התחננתי אלייך וניסיתי להוריד אותך מהרעיון הזה. לא רציתי שזה יגמר. רק מלהזכר בזה אני מרגישה מושפלת. חזרתי הביתה והתפרקתי. היה לי כואב אבל לא כעסתי ולא כלום, סיימת את זה כמו גבר, דיברת דוגרי.
אבל לא, מסתבר שאתה אפס! יום אחרי גיליתי מחברים שלך, שכשעוד אני ואתה יצאנו, יום לפני השיחה שלנו, הספקת לזיין את השרמוטה הזאת. איכס! אתה כל כך מגעיל אותי. אתה כזה גרוע, פשוט איכס.
אז רק רציתי להגיד לך תודה, תודה על התקופה היפה, ותודה שאתה כבר לא חלק מהחיים שלי. איכס.
אה ודרך אגב, פעם הבאה פשוט תגיד את האמת ואל תנסה להתייפיף יא אפס.
אני שונאת אותך כי גרמת לי להתאהב בך. בוא נגיד שזכית שמישהי כמוני בכלל הסתכלה עלייך, תהיה בטוח שכמוני אתה יותר לא תמצא. וכשתבין שטעית אני פשוט אבעט אותך לקיבינימט. וזאת תהיה נקמה כל כך מתוקה ומספקת, 
והכל בזכות הקארמה.
0 תגובות